מחל ות ובעיות רפואיות
דליפת שתן
דליפת שתן או בריחת שתן נקראת גם "אי נקיטת שתן". בנשים התופעה שכיחה מאד. אחת מכל שלוש נשים תחווה דליפת שתן לא רצונית במהלך חייה. השכיחות עולה עם הגיל ובקרב נשים מעל גיל 70 שנה השכיחות מגיעה לכמעט 40%. בגברים הבעיה פחות שכיחה.
קרוב לוודאי, שהבעיה שכיחה אף יותר כי חלק נכבד מהנשים לא מדווחות על בעייתן לרופא המטפל. סביר להניח, ששכיחות התופעה תגדל עקב התבגרות האוכלוסייה. הבעיה האמתית היא שמרבית הנשים סובלות שנים רבות מדליפת שתן ולא פונות לעזרה רפואית. חלקן אומרות כי חשבו שהדליפה היא חלק טבעי מההזדקנות, חלקן חשבו שאין טיפולים ממשיים שיכולים לעזור וחלקן פשוט התביישו לדבר על הנושא. אז חשוב לדעת שיש מה לעשות וניתן לעזור ואף לפתור את הבעיה במרבית המקרים. לא צריך לסבול וכדאי לפנות בהקדם לאורולוג נשים על מנת לעבור ההערכה וטיפול בהתאם.
קיימים מספר סוגים של דליפות שתן. השכיחה היא "דליפת שתן במאמץ" – דליפה שקורת כל פעם שהאישה עושה מאמץ כלשהו הגורם לעלייה בלחץ התוך בטני. כגון: שיעול, התעטשות, צחוק, הליכה ופעילות ספורטיבית. דליפת שתן במאמץ נגרמת מחולשה של רצפת האגן בנשים, בגלל חולשת השרירים והרצועות של רצפת האגן, התמיכה בשופכה נחלשת. השמנת יתר, לידות, גיל מבוגר, ניתוחים קודמים באגן, עישון הם גורמי הסיכון העיקריים להתהוות דליפת שתן במאמץ. הטיפול הראשוני הוא פיזיותרפיה של רצפת האגן. במידה וטיפול זה נכשל – ניתוח הוא טיפול הבחירה. הניתוחים של היום הם "זעיר פולשניים" – ללא חתך בבטן, נעשים במהירות ובדיוק רב, ללא אשפוז ממושך וסיבוכים קלים ונדירים. ניתוח הבחירה לדליפת שתן במאמץ נקרא TVT.
סוג אחר של דליפה נקראת "דליפת שתן בדחיפות". במצב זה, החולה מתלונן על דחיפות (קושי להתאפק) ותכיפות במתן שתן (הולכים בתדירות גבוהה לשירותים) ודליפה שקורת בעת צורך עז לרוץ לשירותים מבלי יכולת להגיע בזמן. דליפת שתן בדחיפות נגרמת כתוצאה מהתכווצויות לא רצוניות של שריר השלפוחית. השריר הזה הוא אלסטי ורפוי כאשר השלפוחית מתמלאת לאיטה במהלך היום. בנפח מסוים, כאשר הלחץ בשלפוחית עולה קמעה, נוצר גירוי עצבי למוח "האומר" לנו להתרוקן. לעיתים, נוצרות התכווצויות בלתי רצוניות של השריר הגורמות לעליית לחץ פתאומי בתוך השלפוחית ואז לדליפה של שתן לא רצונית. בחלק מהחולים ניתן למצוא בעיה נוירולוגית שגורמת להתכווצויות האלה (כגון שבץ מוחי, פרקינסון או פגיעה בחוט השדרה) אבל במרבית המקרים לא מוצאים שום סיבה ואז זה נקרא "שלפוחית רגיזה".
אנו מלמדים את אותם חולים להימנע מגורמים היכולים לעודד את אותן התכווצויות: הפחתה של צריכת קפאין, משקאות מוגזים, אלכוהול ועישון. חיתולים או פדים הם גם סוג של טיפול אך למעשה לא מדובר על טיפול ממשי בבעיה אלא יותר דרך להתמודד עם בעיה קיימת בלי לפתור אותה. טיפול הבחירה בחולים אלה הוא תרופות "המרגיעות" את ההתכווצויות הלא רצוניות של השלפוחית. כשהתרופות נכשלות ניתן לטפל בבעיה באמצעות הזרקה של בוטוקס לשלפוחית או השתלת קוצב סקראלי לעמוד השדרה.
סוגים אחרים של דליפות שתן כוללים: דליפת שתן בעת יחסי מין, דליפת שתן מתמדת, דליפת שתן ללא תחושה כלל, ודליפת שתן פונקציונאלית (החולה אינו מספיק להגיע לשירותים בגלל מוגבלות בתנועה, שכיח בקשישים או בחולים עם מחלה נוירולוגית המגבילה את יכולת התנועה שלהם).
בגברים, דליפת שתן לא רצונית יכולה להתהוות לאחר ניתוח לכריתת ערמונית, כתוצאה מפגיעה בשריר הסוגר (שריר טבעתי קטן הנמצא סביב השופכה האחראי על סגירתה ובכך מונע דליפת שתן). הטיפול הראשוני בדליפת שתן לאחר ניתוח ערמונית הוא פיזיותרפיה לחיזוק שרירי רצפת האגן ותרופות אשר מחזקות את שריר הסוגר. כשאלה נכשלו קיימת אופציה של ניתוח שבו מושתל סוגר מלאכותי או סרט-מתלה התומך בשופכה ובכך מונע דליפה.
דליפת שתן יכולה גם לנבוע מהפרעה פסיכולוגית. בחולים פסיכיאטרים או בחולים עם דמנציה (שיטיון) כמו חולי אלצהיימר, יש פגיעה ביכולת השיפוט החברתית. החולים פשוט משתינים איפה שבא להם מבלי להתחשב במקום בו הם נמצאים. לא מדובר כאן בדליפת שתן ממשית אלא בהשתנה הנובעת מהעדר יכולת להבחין בין מה נכון לעשות ומה לא לפי דפוסים חברתיים מקובלים.
דליפת שתן יכולה לעיתים להצביע על סכנה. במרבית המקרים מדובר רק בפגיעה באיכות החיים ולא בסכנה בריאותית של ממש. יש לזכור, שדליפת שתן שהחלה באופן פתאומי מחייבת ברור מקיף. לעיתים, הדליפה יכולה להיגרם מהפרעה נוירולוגית לא מאובחנת (כגון טרשת נפוצה), בגלל זיהום בשתן או סרטן בדרכי השתן. קיים מצב נדיר יחסית שהוא כן מהווה סכנה בריאותית. מדובר על הפרעה בהתרוקנות של שלפוחית השתן (בגלל חסימה או מפגיעה ביכולת השלפוחית להתכווץ). במצב זה, השלפוחית כל הזמן מלאה וכל טיפה של שתן הנכנסת לשלפוחית מהכליות גורמת לדליפה. הסכנה כאן היא פגיעה בכליות בגלל לחץ האגירה הגבוה בשלפוחית.
נקודות חשובות:
-
דליפת שתן היא בעיה שכיחה מאד, בעיקר בקרב נשים
-
הפגיעה באיכות החיים היא משמעותית
-
הרבה נשים (וגם גברים) מתביישים ולא פונים לעזרה רפואית מקצועית
-
יש סוגים שונים של דליפות שתן ולכן יש צורך לעבור הערכה אורולוגית על מנת להגיע לאבחנה ולהתאים את הטיפול הרצוי והמועדף לכל מטופל/ת
-
הטיפולים בדליפת השתן הם טובים ויכולים להקל מאד ולאפשר תפקוד ושיפור משמעותי באיכות החיים
-
לעיתים נדירות דליפת השתן מהווה סימן למחלה מסוכנת
שלפוחית רגיזה
התסמונת מתבטאת בדחיפות ותכיפות במתן שתן ובחלק מהמקרים גם בדליפת שתן. הסיבה ל"ריגוש היתר" הזה של שלפוחית השתן אינה ידועה למרות מחקרים רבים בנושא. ריגוש זה גורם לירידה בסף התחושה של שלפוחית השתן ובהפעלת "ריפלקס ההשתנה" באופן מוגבר, המוביל להתכווצות לא רצונית של שריר השלפוחית. קיימים גורמי סיכון להתהוות התסמונת, כגון: מחלות נוירולוגיות (למשל שבץ מוחי ופרקינסון), זקנה, עודף משקל ועישון. המחשבה הרווחת במשך שנים רבות בעולם הרפואה הייתה כי תסמונת השלפוחית הרגיזה פוגעת בנשים בלבד, אך עם הזמן הבינו כי שכיחותה זהה אצל גברים ונשים.
במצב תקין, שלפוחית השתן אמורה להיות רפויה כשהיא מתמלאת לאטה בשתן, היא מתפקדת ככלי קיבול המסוגל להכיל כחצי ליטר. באנשים הסובלים משלפוחית רגיזה, בשל התכווצויות השריר הלא רצוניות, תחושת הדחיפות למתן שתן מופיעה בנפחים קטנים מהנורמה, וכאשר ההתכווצויות עזות – החולים יסבלו גם מדליפת שתן.
התסמונת פוגעת באיכות חייהם ובתפקוד של מרבית הסובלים ממנה. רבים מדווחים גם על דיכאון, אובדן עצמאות ותלות במשפחה ואף חוששים לקיים יחסי מין מחשש לדליפה. על כן, בשל המבוכה, רבים מהם לא פונים לקבלת טיפול רפואי או מתמהמהים שנים רבות.
הטיפול בשלפוחית הרגיזה מצריך שינויים באורח החיים כגון הפסקת צריכת משקאות מוגזים וקפאין (שעשויים לעודד התכווצויות לא רצוניות של השריר ולהחמיר את התסמינים), הגבלת שתייה בשעות הערב (כדי להגביל את נפח השתן בלילה), הפסקת עישון וגם ירידה במשקל. טיפול נוסף הוא תרופות המפחיתות את ההתכווצויות של השלפוחית, אולם הן רק מקלות את התסמינים. טיפולים יעילים ובטוחים נוספים הם: הזרקת בוטוקס לדופן השלפוחית והשתלת קוצב לעמוד השדרה.
בעשור האחרון חלה עלייה משמעותית בשכיחות תסמונת השלפוחית הרגיזה הן בשל הזדקנות האוכלוסייה והן בשל העלייה במודעות לה ולדרכי הטיפול בה. נכון להיום, שכיחותה באוכלוסייה הכללית עומדת על 17% ומעל גיל 70 היא נוסקת ל-45%. קרוב לוודאי ששכיחותה האמתית אף גבוהה הרבה יותר כיוון שחולים רבים לא פונים לעזרה רפואית.
נקודות חשובות:
-
המחלה היא כרונית ששכיחותה עולה עם הגיל
-
המחלה שכיחה בגברים ובנשים כאחד
-
חשוב לזכור שבגברים לא רק הערמונית יכולה "לעשות צרות" אלא גם שלפוחית השתן
-
הסימפטומים המאפיינים את התסמונת הם: דחיפות במתן שתן (קשה להתאפק), תכיפות (הולכים הרבה לשירותים) ולעיתים דליפת שתן לא רצונית
-
אם קיימים סימפטומים אחרים כמו קושי להתרוקן, דם בשתן, כאב או צריבה יש צורך בברור אורולוגי נוסף
-
המחלה פוגעת משמעותית באיכות החיים ובתפקוד
-
הטיפול הוא שילוב של שינויים התנהגותיים ותרופות
-
הזרקת בוטוקס והשתלת קוצב לעמוד השדרה הם טיפולים יעילים ובטוחים בחולים אשר להם התרופות לא עזרו
שלפוחית כאובה / שלפוחית דואבת
תסמונת השלפוחית הכאובה (PBS = Painful Bladder Syndrome) נקראת גם דלקת אינטרסטיציאלית של שלפוחית השתן (IC = Interstitial Cystitis). זאת מחלה כרונית המתאפיינת בכאב בשלפוחית ובאגן, צריבה בשופכה, תכיפות ודחיפות במתן שתן. התסמונת שכיחה יותר בנשים ופוגעת משמעותית באיכות חיי החולות.
התסמונת תוארה לראשונה לפני 100 שנה ועד כה הגורם לה אינו ידוע. ככל הנראה מדובר בשילוב של גורמים הפוגעים בשלמות שכבת המגן המצפה את רירית שלפוחית השתן ובכך מאפשר חדירה של רעלים מהשתן אל דופן השלפוחית הגורמים לדלקת כימית-עצבית ולכאב. הגדרת התסמונת אינה מבוססת והדעות בספרות חלוקות לגבי אבחנתה. העדר הידע והמודעות בקרב ציבור הרופאים נובע קרוב לוודאי מכמות דלה יחסית של מחקרים איכותיים בנושא.
לעיתים קרובות, הנשים הסובלות משלפוחית כאובה מאובחנות כסובלות מזיהומים חוזרים בדרכי השתן ללא הוכחת צמיחת חיידקים בתרביות שתן. בהתאם לכך, הזמן הממוצע שחולף מרגע תחילת התסמינים ועד אבחנת התסמונת יכול להגיע ל- 7 שנים.
הטיפול במחלה בשלב מוקדם משיג תוצאות טובות יותר. אפשרויות הטיפול הן רבות ומגוונות אך מרביתן לא נבדקו במחקרים אקראיים ומבוקרים. טרם נמצא טיפול בודד יעיל בכל החולות. אי לכך, הטיפול בתסמונת מאתגר ומחייב התייחסות רב-תחומית.
נקודות חשובות:
-
המחלה היא כרונית עם סימפטומים רב-גוניים
-
התסמונת פוגעת משמעותית באיכות החיים ובתפקוד
-
הסימפטומים הם כאב בשלפוחית, צריבה, דחיפות ותכיפות ולעיתים כאב בנרתיק
-
תרבית שתן שלילית (ללא חיידקים) מחייבת ברור אורולוגי
-
בגלל מודעות נמוכה של הרופאים יש איחור של שנים באבחנה
-
טיפול מוקדם מביא לתוצאות טובות יותר
-
הטיפול המועדף משלב מגוון טיפולים ומטפלים מתחומים שונים
דלקות בדרכי השתן
הדלקת השכיחה ביותר היא דלקת בשלפוחית השתן (Cystitis) שנגרמת מחיידקי צואה. החיידק השכיח ביותר הוא אי קולי. הסימפטומים האופייניים הם: צריבה במתן שתן, כאבים בבטן תחתונה, דחיפות ותכיפות במתן שתן. דלקות בשלפוחית שכיחות בעיקר בנשים בגלל הקרבה של פי הטבעת לנרתיק ולשופכה. הטיפול בדלקת בשלפוחית הוא שתיה מרובה ואנטיביוטיקה הניתנת בהתאם לחיידק שצמח בתרבית השתן. כ- 5% מהנשים סובלות מזיהומים חוזרים בדרכי השתן. כאשר הדלקת עקשנית וחוזרת יש צורך לבצע בדיקות על מנת לברר האם קיימת סיבה לכך (כגון – אבנים, גידולים או שאריות שתן גדולות). במרבית המקרים לא מוצאים סיבה ממשית ואז ניתן להתחיל טיפול מניעתי הכולל תכשירים טבעיים או אנטיביוטיקה במינון נמוך לתקופה של מספר חודשים. בגיל הבלות ניתן להתחיל טיפול מניעתי בקרם של אסטרוגן לנרתיק (ההורמון הנשי). כאשר הטיפול הזה גם לא עוזר אז אפשר לבצע שטיפה של כיס השתן עם חומצה היאלורונית. זהו טיפול פשוט וקל יחסית אשר יכול למנוע את הזיהומים ב 75% מהמקרים.
נקודות חשובות:
-
בגברים כל דלקת בדרכי השתן מחייבת ברור אורולוגי
-
בנשים, דלקת חוזרת מחייבת ברור אורולוג
-
לא בכל דלקת חייבים לטפל
-
לעיתים, שינוי התנהגותי פשוט יכול למנוע דלקות בשתן
-
יש טיפולים טבעיים שיעילים מאד במניעה של זיהומים חוזרים
-
כאשר אין צמיחה של חיידקים בתרביות שתן (תרבית שלילית) יש צורך לבצע ברור אורולוגי מקיף כדי לשלול מחלות אחרות שיכולות לגרם לסימפטומים דומים
סעיף של השופכה
סעיף של השופכה (Urethral Diverticulum) שכיח בעיקר בנשים. הסעיף הוא "כיס" שנוצר בדרך כלל מתחת לשופכה עם חיבור אל חלל השופכה. בגלל החיבור הזה, שתן נכנס אל הסעיף ויכול לגרום לכאבים ודלקות חוזרות בדרכי השתן. השכיחות בקרב אוכלוסיית הנשים היא 5%. בקרב נשים הלוקות בתסמינים שונים הקשורים לדרכי השתן התחתונות השכיחות גבוהה מכך, ובסדרות שונות דווח שהיא מגיעה לשיעור של 40%.
הסימפטומים של סעיף השופכה הם טפטוף שתן לאחר השתנה וזיהומים חוזרים בשלפוחית השתן. אולם מגוון התסמינים שיכולים להיגרם בגלל הסעיף הוא גדול וכולל דחיפות ותכיפות בהטלת שתן, שתן דמי, מלאות בדופן הנרתיק, דליפת שתן, אצירת שתן, כאב בעת ההשתנה, כאב בעת קיום יחסי מין, כאב הממוקם באזור השופכה, והפרשה מוגלתית מהנרתיק.
עם זאת, במרבית הנשים נקבעת האבחנה באיחור ניכר. הסיבה העיקרית לכך היא מודעות נמוכה בקרב אוכלוסיית הרופאים. חשד קליני גבוה, בדיקה גופנית מדוקדקת והפנייה לבדיקות הדימות הנכונות, מאפשרים אבחון וטיפול מוקדם. הטיפול בסעיף של השופכה הוא ניתוח הנחשב מורכב בשל הקרבה של הסעיף למנגנון השליטה של השתן והסוגר החיצוני.
נקודות חשובות:
-
סעיף של השופכה יכול לגרום לכאב בעת יחסי מין ולדלקות חוזרות בשלפוחית
-
הרבה חולות מאובחנות באיחור ניכר בשל מודעות נמוכה של הרופאים
-
הניתוח נחשב מורכב ומחייב ידע וניסיון קודם של המנתח
צריבה בשתן
צריבה במתן שתן נקראת בשפה מקצועית – דיסאוריה (Dysuria). הצריבה היא סימן שמשהו לא תקין בדרכי השתן ולכן מחייבת ברור. במרבית המקרים צריבה נובעת מזיהום של חיידקים בדרכי השתן. אבל היא יכולה גם להיגרם מדלקות לא זיהומיות (כגון שלפוח ית כאובה או דלקת של הערמונית), אבנים ואפילו סרטן של שלפוחית השתן. לכן, כשבתרבית שתן אין חיידקים – יש צורך לבצע ברור אורולוגי. הבדיקות יכללו בדיקות שתן, בדיקות דם, צילומי רנטגן כגון CT או MRI ולעיתים ציסטוסקופיה.
דם בשתן
דם בשתן נקרא בשפה מקצועית – המטוריה (Hematuria). המטוריה יכולה להיות גלויה (כאשר רואים את השתן בצבע אדום) או סמויה (כשמזהים תאי דם בבדיקת שתן במיקרוסקופ). דם בשתן הינו סימן לכך שיש משהו לא תקין בדרכי השתן ולכן מחייב ברור אורולוגי הכולל בדיקות שתן, בדיקות דם, ציסטוסקופיה ובדיקת CT של דרכי השתן. הגורמים לדם בשתן הם רבים וכוללים: דלקות בשלפוחית או בערמונית, סרטן של השלפוחית או בכליה, סרטן של הערמונית, אבנים בדרכי השתן ועוד.
נוקטוריה – השתנה תכופה ומרובה בלילה
נוקטוריה (השתנה לילית) הינה תופעה שכיחה ביותר הגורמת לפגיעה באיכות החיים. במרבית המקרים, ניתן לאבחן את הסיבה באמצעים פשוטים כגון נטילת היסטוריה רפואית מכוונת, בדיקה גופנית ויומני השתנה. בדיקת אורודינמיקה מבוצעת במקרים בהם האבחנה אינה ברורה. הטיפול בתסמין הוא הסרת הגורם שהוביל להתהוות הנוקטוריה, טיפול התנהגותי ותרופתי.
נוקטוריה מוגדרת כיקיצה אחת או יותר במהלך השינה לצורך השתנה. התופעה קיימת אפילו בילדים ושכיחותה הולכת ועולה עם הגיל. בגיל 60 שנה השכיחות המדווחת היא 60% ומעל גיל 80 שנה, השכיחות יכולה להגיע ל- 90%. נוקטוריה פוגעת באיכות החיים. הפגיעה היא בעיקר באיכות השינה המופרעת מהיקיצה התכופה, וכפועל יוצא, השפעות נוספות כגון דיכאון עקב העדר שינה רציפה, עייפות ופגיעה ביכולת הריכוז במהלך היום. נוקטוריה יכולה להיות גם מסוכנת - שיעור הנפילות במהלך הלילה בקשישים הסובלים מנוקטוריה גבוה פי 2 מאלה שאינם סובלים מהתסמין (21% לעומת 10%).
הגורמים להתהוות נוקטוריה הם:
1. פוליאוריה לילית (nocturnal polyuria
2. תסמונת שלפוחית רגיזה (over-active bladder)
3. סף תחושה נמוך של שלפוחית השתן (bladder oversensitivity)
4. הענות נמוכה של שלפוחית השתן (low compliance bladder)
5. חסימה של מוצא השלפוחית (bladder outlet obstruction)
האבחנה בין המצבים השונים נעשית באמצעים פשוטים יחסית הכוללים נטילת היסטוריה רפואית מדוקדקת, בדיקה גופנית ויומן השתנה. לעיתים, כאשר האבחנה אינה ברורה ניתן לבצע בדיקת אורודינמיקה. בחלק נכבד מהחולים, קיימת בעיה משולבת של מספר גורמים.
צניחת איברי האגן / דפנות הנרתיק
צניחת איברי האגן (Pelvic Organ Prolapse) – הינו מצב שבו איברי האגן הפנימיים צונחים אל תוך חלל הנרתיק עקב חולשה של שרירי רצפת האגן, רצועות, ודפנות הנרתיק. למעשה, כל האיברים הסמוכים לנרתיק יכולים לצנוח: שלפוחית (Cystocele), חלחולת (Rectocele), רחם (Uterine Prolapse), מעי (Enterocele) או כיפת הנרתיק לאחר כריתת רחם (Vaginal Vault Prolapse). שכיחות הבעיה גבוהה מאוד – עד כשליש מהנשים בגיל הבלות סובלות מצניחת איברי האגן.
כל הגורמים לחולשה של שרירי רצפת האגן יכולים להוביל לצניחה - גיל מבוגר, לידות וגינליות (דרך הנרתיק), לידות מכשירניות (ואקום או מלקחיים), השמנת יתר, שיעול כרוני (עישון, אסטמה), גנטיקה וכריתת רחם קודמת.
במקרים רבים, הצניחה אינה גורמת לסימפטומים כלל והנשים אינן מודעות כלל לקיומה. אחד מהסימנים הראשונים הוא גוש או מסה היוצאת מהנרתיק. קיימים מספר דרגות של צניחה כאשר החמורה ביותר היא דרגה 4. הצניחה יכולה להפריע בהליכה, בישיבה, בקיום יחסי מין ואף לגרום לכאב מקומי או כאב גב. לעתים הצניחה יכולה לגרום לדימום קל עקב שפשוף.
במקרה של צניחת שלפוחית ייתכנו סימפטומים של דחיפות ותכיפות בהשתנה, דליפת שתן, ולפעמים קושי ניכר בהשתנה עם צורך לבצע מאמץ בטני על מנת להשתין ובמקרים נדירים – עצירת שתן. במקרה של צניחת החלחולת – יכולה להתפתח עצירות כרונית. לא פעם נשים מספרות כי הן צריכות להכניס אצבעות לנרתיק על מנת לרוקן את השתן או את הצואה.
כאשר אין סימפטומים או כאשר הצניחה קלה לא חייבים לטפל. אבל, בדרך כלל הרופא ימליץ לבצע תרגילים לחיזוק שרירי רצפת האגן כדי למנוע הידרדרות של הצניחה. לעתים ביצוע התרגילים משפרת את הסימפטומים ואפילו את דרגת הצניחה.
אם הצניחה מפריעה וגורמת לסימפטומים הטיפול הוא ניתוח לתיקון הבעיה. כאשר המטופלת אינה מעוניינת בניתוח, או בזמן ההמתנה לניתוח, או כאשר קיים סיכון בהרדמתה בשל מחלות הרקע שלה, אפשר להציע לה להכניס לנרתיק טבעת הנקראת פסארי (Pessary) התומכת באיבר שצנח. את גודל הטבעת יתאים הרופא בעזרת ערכת התאמה הכוללת מספר גדלים של טבעות. הטבעת היא גוף זר ולעתים יכולה לגרום לתחושת אי נוחות רבה, כאב מקומי וכאב בעת קיום יחסי המין. לא פעם קורה גם שהטבעת נופלת בשל פתח נרתיק רחב במיוחד.
נקודות חשובות:
-
צניחת איברי האגן נובעת מחולשה של שרירי רצפת האגן
-
צניחת איברי האגן לא אמורה לכאוב. כאשר יש כאב באגן חייבים לשלול הפרעה אחרת הגורמת לכאב
-
לא כל צניחה מחייבת ניתוח
-
ניתן לשפר את מידת הצניחה על ידי ירידה במשקל, הימנעות מהרמת דברים כבדים ותרגול פיזיותרפיה של רצפת האגן
-
ניתן לטפל בצניחה גם באמצעות טבעת תומכת המוחדרת לנרתיק הנקראת פסארי
-
ניתוח מומלץ כאשר הצניחה משמעותית וכאשר היא פוגעת באיכות החיים ומפריעה בתפקוד
עצירת שתן
עצירת שתן זה מצב שבו לא ניתן להשתין כלל למרות ששלפוחית השתן מלאה. המצב הרבה יותר שכיח בגברים בשל ערמונית מוגדלת החוסמת את זרימת השתן דרך השופכה. גם היצרות (צלקת) של השופכה וסרטן הערמונית יכולים לגרום לעצירת שתן בגברים.
עצירת שתן היא מצב נדיר יחסית בנשים. חסימה של השופכה בנשים יכולה להיגרם מהסיבות הבאות: צניחת שלפוחית או רחם, היצרות של השופכה (עקב דלקות, הקרנות או ניתוח קודם באזור) או סעיף גדול של השופכה.
עצירת שתן יכולה להיגרם גם ללא חסימה. כאשר קיימת פגיעה בעצבים של השלפוחית היא אינה מתכווצת והשתן אינו נפלט החוצה מהשלפוחית. מקרה זה שכיח במקרים הבאים: סוכרת, זיהום וירלי קודם, חוסר ויטמין B12, טרשת נפוצה, דלקת של חוט השדרה, טראומה לחוט השדרה, מאורע מוחי ועוד. יש מקרים בהם לא מוצאים את הסיבה לעצירת השתן. לעיתים עצירת שתן היא ביטוי ראשוני לניצול מיני או התעללות נפשית.
עצירת שתן מחייבת ברור אורולוגי. הרופא ישוחח עם החולה וינסה לברר מה הסיבה שהובילה לבעיה. בשלב הבא יבצע הרופא בדיקה גופנית, כולל בדיקה נוירולוגית וגניקולוגית. לפעמים יש צורך בבדיקות אחרות, כגון - אורודינמיקה, ציסטוגרפיה או MRI.
הטיפול בעצירת שתן מותאם לכל חולה על פי המחלה שהובילה לעצירת השתן. כמובן שכל מקרה לגופו, אבל במרבית המקרים בשלב הראשוני הטיפול הוא זהה – הכנסת קטטר לשלפוחית על מנת לרוקן אותה, וזה כדי לאפשר לשתן לצאת החוצה מהגוף ולמנוע סיבוכים, כגון כאב, זיהום או פגיעה בתפקוד של הכליות. השלב הבא הוא טיפול בבעיה שהובילה לעצירת השתן – כגון ניתוח להסרת הערמונית בגברים או תיקון צניחת שלפוחית בנשים.
במקרים מסוימים, כאשר מדובר על פגיעה בלתי הפיכה שאינה ניתנת לפתרון או כאשר המטופל אינו יכול לעבור ניתוח – אנו ממליצים על ביצוע צנתור עצמי לסירוגין. דהיינו – הכנסת קטטר לשופכה באופן עצמאי מספר פעמים ביממה. שיטה זו הוכחה כיעילה ביותר במניעת סיבוכים ארוכי טווח ובעיקר במניעת זיהומים. לעיתים, הצנתור העצמי הוא הטיפול היחיד שיכול לעבור לחולה ויש לבצעו לתקופה ממושכת ולעתים לכל החיים.
נקודות חשובות:
-
כל עצירת שתן מחייבת ברור אורולוגי
-
עצירת שתן שכיחה יותר בגברים
-
הטיפול בעצירת שתן מותאם לכל חולה בהתאם למחלה שגרמה לעצירת השתן
-
צנתורים עצמיים לסירוגין עדיפים על קטטר קבוע
דלקת של הערמונית
דלקת של הערמונית יכולה להיות חריפה או כרונית. דלקת חריפה היא דלקת הנגרמת מחיידקים הנכנסים מדרכי השתן אל תוך בלוטת הערמונית. זאת בד"כ מחלה סוערת עם חום גבוה, צריבה בשתן, כאבים באזור רצפת האגן, באשכים, קושי להשתין ואפילו עצירת שתן. הטיפול הוא אנטיביוטיקה וניקוז של השתן מהשלפוחית על ידי קטטר או צנתר כל חייקי.
קיימים מספר סוגים של דלקת כרונית של הערמונית ומרביתם לא נגרמים כלל מחיידקים. המחלה היא כרונית והסימפטומים שלה רבים ומגוונים: צריבה בשופכה בעת השתנה או לאחר שפיכה, כאב באשכים, כאב באזור רצפת האגן או סביב פי הטבעת, דחיפות ותכיפות במתן שתן, זרימת שתן חלשה, זרימת שתן מקוטעת ועוד. המחלה אינה מלווה בחום. המחלה מתאפיינת בגליות. דהיינו, יש תקופות "טובות" ויש תקופות "רעות". המחלה פוגעת משמעותית בתפקוד ובאיכות החיים של הגברים הסובלים מהמחלה.
האבחנה מתבססת על הסימפטומים הנ"ל ושלילת מחלות אחרות שיכולות לגרום לסימפטומים דומים כגון סרטן של הערמונית או השלפוחית ואבנים בדרכי השתן. לעיתים, יש צורך לקחת תרביות שונות כולל תרביות זרע. הטיפול אינו פשוט ומחייב גישה רב תחומית. הטיפולים הקיימים היום בד"כ לא מביאים לריפוי של המחלה אלא לשיפור בתסמינים ובאיכות החיים. הטיפולים כוללים: שינויים באורחות החיים ובדיאטה, תרופות נוגדות דלקת, אנטיביוטיקה לטווח ארוך ונוגדי כאב. טיפולים נוספים שיכולים להקל על הסימפטומים ולשפר את איכות חיי המטופלים הם: מסאז' של הערמונית, קנביס רפואי, קוצב סקראלי או חימום של הערמונית.
הרטבת לילה במבוגרים
הרטבת לילה (Nocturnal Enuresis) היא דליפת שתן לא רצונית במהלך השינה. הרטבת לילה שכיחה בילדים, אבל קיימת גם בנשים ובגברים בוגרים. במרבית המקרים מי שסובל מהרטבת לילה סובל מכך עוד מתקופת ילדותו. חלק אף טופלו בעבר וחלק לא פנו אף פעם לעזרה רפואית, מכיוון שפשוט למדו לחיות עם זה, או חשבו שהתופעה תחלוף עם הגיל או התביישו.
רוב האנשים מפתחים את היכולת להתעורר בלילה כאשר השלפוחית מלאה בדרך כלל עד גיל בית הספר. בחלק מהאנשים יכולת זו אינה מתפתחת. עד כה אין הסבר מדעי מוכח מדוע התופעה מתרחשת, אבל מחקרים מצאו שכנראה מדובר בתופעה גנטית. יש לציין שבמרבית המקרים של הרטבת לילה לא נמצא גורם למרות ברור מקיף.
הרטבת לילה פוגעת משמעותית באיכות החיים. המבוכה, הפחד כי מישהו יגלה, הדחק הנפשי (סטרס) ואף הכלכלי (החלפה תכופה של בגדים ומצעים או קניית מוצרי היגיינה תחתונה) יכולים להיות עצומים. הרבה חולים נמנעים מזוגיות בשל החשש לדליפה בעת השינה או בעת יחסים אינטימיים. חלק מהחולים סובלים גם מסימפטומים נוספים במהלך היום, כגון דחיפות, תכיפות ודליפת שתן לא רצונית.
אפשר לעזור. אם מאבחנים נכונה ונותנים טיפול מתאים, אפשר לרפא חלק נכבד מהחולים אפילו כאשר טיפול קודם בעבר נכשל. אם אי אפשר לרפא, אפשר לפחות להקל על מידת הדליפה ולתמוך נפשית. הברור כולל היסטוריה רפואית ובדיקה גופנית. במידת הצורך, יעשו בדיקות מורכבות יותר, כגון צילומים או בדיקת אורודינמיקה. האורולוג קודם כל יברר האם קיימות סיבות הפיכות שבאמצעות טיפול פשוט יחסית אפשר לרפא את הבעיה. התוצאות הטובות ביותר מושגות בדרך כלל כאשר את הברור עושה איש מקצוע הבקיא בתחום. הטיפולים כוללים: אימון של השלפוחית, טיפול בעצירות כרונית, פעמונית התראה, תרופות, שימוש במוצרי ספיגה חדישים ושונים להקלה ועזרה בעת דליפה, הקניית הרגלי השתנה נכונה.
סיבות נוספות הגורמות להרטבת לילה:
-
שלפוחית רגיזה – מצב הנגרם כאשר שריר השלפוחית מתכווץ באופן ספונטני ללא יכולת לשלוט בכך. עקב ההתכווצות עולה הלחץ בשלפוחית ושתן דולף החוצה דרך השופכה
-
ייצור מוגבר של שתן בלילה (עקב אי-ספיקת לב, מחלות כליה שונות, סוכרת, נטילת תרופות משתנות או הפרעה באיזון ההורמונלי)
-
הפרעת שינה – קושי או היעדר יכולת להתעורר בנוכחות גירויים שונים (כולל שלפוחית מלאה)
-
זיהום בדרכי השתן
-
צריכה מוגברת של קפאין (קפה, תה, קולה) או אלכוהול
-
מצבי דחק שונים (פרידה קשה, שינוי מקום עבודה או מגורים וכו')
-
שתייה מוגזמת של נוזלים במהלך שעות הערב והלילה
-
מוגבלות פיזית או שכלית